בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט אבי פורג) דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה כנגד חברת פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ בנוגע לאי-החזר החלק היחסי של אגרת רישיון רכב בעסקאות ליסינג.
לטענת המבקשים, הם התקשרו עם החברה בעסקת ליסינג למשך 30 חודשים. במסגרת ההתקשרות הם נדרשו לשלם את אגרת רישיון הרכב. כידוע, אגרת רישיון הרכב הינה שנתית. כפועל יוצא, המבקשים שילמו, למעשה, על רישיון רכב למשך 36 חודשים, בעוד הם נהנו מהרכב רק 30 חודשים, כאשר ביתרת התקופה נהנתה המשיבה מתשלום האגרה. לטענתם, היה על החברה להשיב להם בתום ההתקשרות את החלק היחסי של האגרה החורג מתקופת הליסינג.
מנגד המשיבה טענה כי אין מדובר בהטעיה צרכנית וכי תנאי העסקה היו ברורים וידועים למבקשים מלכתחילה. עוד נטען מדובר ב"הסכם החכר" שבו השירות היחיד שנותן המחכיר לחוכר תמורת דמי החכירה, הוא זכות השימוש ברכב. בהסכמים מסוג זה, כל עלויות הטיפול ברכב, תחזוקתו והחזקתו, וכלל המיסים והאגרות הכרוכים בכך, מוטלים על כתפי החוכר, באורח בלעדי. שעה שהגיע מועד תשלום אגרת רישוי רכב שנתית על החוכר לשאת בכך.
בית המשפט דחה את בקשת האישור, כאשר הטעם המרכזי לכך היה נעוץ בכך שבית המשפט לא קיבל את עדות המבקשים בנוגע לאופן שבו הבינו את פרטי ההסכם שבין הצדדים בעת שנכרת:
"איני מקבל את טענותיו כי הציפייה שלו לקבל את החזר האגרה היא מרגע חתימת ההסכם, וכי זה היה אחד משיקוליו אם לחתום על ההסכם אם לאו. כך גם איני מקבל את טענתו כי כבר בעת חתימת החוזה הוא הסיק מכך שלא כתוב בהסכם שלא מחזירים, כי המשיבה מחזירה את יתרת אגרת הרישוי מעבר לתקופת החכירה. לטעמי, סביר יותר להניח שבזמן אמת הבין את ההסכם כפשוטו באופן שהוא כלקוח צריך לשאת בתשלומי האגרות לחידוש רישיון הרכב בכל מועד של חידוש רישיון הרכב החל בתקופת החכירה, ולא ציפה להחזר כלשהו".
כמו כן, דחה ביהמ"ש טענות נוספות של המבקשים ובהן הטעיה צרכנית ועשיית עושר ולא במשפט.
לצד דחיית בקשת האישור חייב בית המשפט את המבקשים בהוצאות משפט בסך 30,000 ש"ח.
ת"צ 53089-07-19 פישמן ואח' נ' פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ (נבו, 28.8.2022)
(לפני סיום יוער כי בהליך דומה וקודם בו ייצג עו"ד פריידין את המבקשים כנגד חברת אלבר התקבלו עיקר טענות המבקשים ואושר הסדר פשרה – ת"צ 9020-03-17 קורמן ואח' נ' אלבר א.פ. בע"מ ואח').
המאמר נכתב ע"י עו"ד מתן פריידין
