ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים אישר תובענה ייצוגית שהוגשה כנגד המועצה הדתית באר שבע בגין גביית דמי קבורה בסך 600 ש"ח.
המבקשת טענה כי המשיבה גבתה ממנה סך של 600 ₪ כתנאי לקבורה זאת בניגוד לדין, וכך גם דרשה המשיבה מכל מי שטיפל בקבורת יקיריו את אותו תשלום זהה ואחיד, כתנאי לקבורה בבתי העלמין שבאחריותה.
המבקשת הדגישה, כי התקנות רלוונטיות וגם חוק הביטוח הלאומי אוסרים על המועצה הדתית לגבות ולקבל תשלום במישרין או בעקיפין בקשר לקבורה. המועצה הדתית הינה רשות מנהלית אשר יכולה לפעול רק מכוח הסמכה מפורשת, ובמקרה זה לא רק שאין הסמכה מפורשת אלא יש איסור מפורש בחוק ובתקנות לגבות תשלומים כמו אלו שנגבו. חוק הביטוח הלאומי המסדיר עניין זה מורה במפורש כי לא יגבה בגין הקבורה כל תשלום לרבות "אגרות שירותים" אלא אם הותר התשלום באמצעות תקנות או חוק, למעט קבלת דמי הקבורה מהמוסד לביטוח לאומי ולמעט תשלומים מסוימים שהותרו בדין בנסיבות ספציפיות שפורטו שם(כאשר אין חולק שבענייננו אין המדובר באחד מאותם מקרים מיוחדים הנקובים בתקנות).
הוטעם בעניין זה, כי על פי המצב המשפטי הקיים חברות הקבורה מקבלות תשלום עבור הקבורה מהמוסד לביטוח לאומי ולצד זאת אסור להן לתבוע או לקבל כל תשלום בקשר לקבורה או להקמת מצבה, בין במישרין ובין בעקיפין.
מנגד, המשיבה טענה כי היא "עושה עבודת קודש", וכי היא מפוקחת בצורה סדירה ורציפה ע"י רשויות המדינה השונות ועושה כל שביכולתה כדי להקל על מצוקת משפחות הנפטרים; ועל כן הצגת גבית התשלום עבור היסוד למצבה כאילו יש בה משום ניצול של משפחות הנפטרים, היא בלתי סבירה. עוד נטען, כי בנסיבות העניין נוכח רגישותו והשלכותיו ראוי לשמוע את עמדת המאסדר, או להפנות את הצדדים לגישור, או לכל הפחות להמתין לבירור תיקים מקבילים המתנהלים במיוחד בבית המשפט המחוזי מרכז.
עוד טענה המשיבה כי הגביה שנעשית אינה בגין קבורה אלא בגין עבודות יסודות למצבה, ובכך לשיטתה אין פסול.
ביהמ"ש קיבל את טענות המבקשת וקבע כי מדובר בתשלום שהמועצה הדתית אינה רשאית לגבותו:
מהאמור לעיל עולה כי המדובר למעשה בעבודות שהמועצה הדתית רואה צורך או חשיבות בביצוען בבית העלמין אך במקום שהיא תאלץ לשאת בתשלום/ בהוצאה עבור אותן עבודות, היא התקשרה עם המשיב שיבצע אותן עבורה ללא תשלום. במקביל כדי שהמשיב 2 יקבל תשלום עבור אותן עבודות של יסודות מצבה, היא יצרה עבורו פלטפורמה לגביית את הכספים ממשפחות הנפטרים עובר לקבורה. זאת הגם שלא אמורה להיות לה כל דריסת רגל בעניין שהוא לכאורה ולשיטתה התקשרות פרטית של משפחות הנפטרים עם גורם עסקי. יתרה מכך, על פי העדויות שהובאו בפני כפי שפורט לעיל, היא עצמה אפשרה לאותו קבלן פרטי לבצע את הגבייה במשרדי המועצה הדתית ובמעמד הסדרת הקבורה אצלה, כאשר האינטרס שלה בכך שהסכום ייגבה ברור, שאחרת על פי מה שהיא עצמה ציינה, במקרים בהם הסכום לא נגבה מן מהמשפחות, המשיבה היא שנשאה בתשלומו ושילמה למשיב ; ואף בוצעה גבייה מהמשפחות על ידי אנשי ופקידי המועצה הדתית עצמה.
נוכח האמור נראה כי הרשות – "מגלגלת" תשלום מסוים על האזרח, ללא שהונח בסיס חוקי לכך, ובאופן העוקף לכאורה את הוראות הדין.
ודוק, אין הבדל לטעמי בין כך שהמועצה הדתית הייתה מבקשת או טוענת שמשפחות הנפטרים צריכות לשלם עבור גינון בבית העלמין, או מצב בו היא מסבירה ומנסה להוכיח באותות ובמופתים כמה חשוב שיהיו יסודות למצבה/ יציקות בטון, בשני המקרים התוצאה הינה זהה. אותו צורך גם אם הוא נכון, אינו פוטר אותה מהחובה לפעול על פי הוראות הדין, או מתיר לה במעמד הקבורה ובקשר לקבורה לדרוש ממשפחות נפטרים לשלם את אותו סך של 600 ₪, אשר לא נראה שהיו משלמות באופן וולונטרי למשיב 2, וכאשר על פי העדויות הם אף לא ידעו כי מדובר בתשלום אליו אלא הן חשבו, באופן סביר והגיוני לאור אופן ומעמד דרישת התשלום, כי מדובר בתשלום למשיבה. וזאת ללא הסמכה חוקית".
ת"צ 33104-06-20 בוגומולני נ' מ. ד. באר שבע ואח' (נבו, 23.8.22)
המאמר נכתב ע"י עו"ד מתן פריידין
