שוק הביטוח והפוליסות השונות הנמכרות בו הוא שוק רחב ומגוון מאד ומקיף את כל תחומי החיים, ולא רק. הפוליסה בה עסקינן בפסק הדין להלן היא אחד מהמכשירים הפיננסיים הקיימים בשוק (לצד קופות קמל, קרנות פנסיה וביטוח מנהלים) העומדת לרשות הפרטים לצרכי חיסכון, במסגרתה החוסך מעביר לידי חברת הביטוח סכום כסף מסויים בין אם בהפקדה חד פעמית ובין אם בהפקדות שוטפות, אותו הוא מעוניין שחברת הביטוח תשקיע עבורו בהתאם למסלול שבחר, כאשר בעתיד ניתן יהיה למשוך סכום זה בתוספת התשואה שהופקה ממנו.
חברת הביטוח מבצעת השקעות ועסקאות שונות, כאשר הכספים שהופקדו והנכסים שנרכשו באמצעותם הם נכסי הקופה. מטבע הדברים, ההשקעות והעסקאות שחברת הביטוח מבצעת בנכסי הקופה כרוכות בהוצאות ובתשלומים שונים; הוצאות ניהול- שכר עובדים, הוצאות פרסום, שכירות, וכד', הוצאות ישירות בשל ביצוע העסקאות וכן הוצאות לצדדים שלישיים, כדוגמת עמלות בגין פעולות בניירות ערך ותשלומים למנהלי תיקי השקעות בחו"ל.
החוק מסדיר את סוגי התשלומים שחברות מנהלות וחברות ביטוח רשאיות לגבות מן החוסכים בסעיף 32(א) לחוק הפיקוח על קופות הגמל (הוראה זו אמנם נקבעה ביחס לקופות גמל אך חלה גם על ביטוחים תלויי תשואה – כפוליסת הביטוח שלענייננו) ומסווג אותם לשלושה סוגי תשלומים: דמי ניהול, הוצאות ישירות ודמי ביטוח.
מהות המחלוקת בה עוסק פסק הדין היא בשאלה: מה מוגדר כ"הוצאות ישירות" והאם רשאיות חברות הביטוח לגבות את דמי ההוצאות לצדדים שלישיים מנכסי הקופה – ובעקיפין מכספי החוסכים?
טענת המבוטחים-משקיעים הייתה כי חברות הביטוח אינן רשאיות לעשות בנכסי הקופה כברצונן אלא מתחם פעילותן ושיקול הדעת שלהן מוגדר בפוליסה – המהווה חוזה לטענתם, ועליהן לפעול על פיה. לפיכך בהיעדר הוראה בפוליסה המתירה לחברות הביטוח לנכות את הוצאות ניהול ההשקעות מנכסי הקופה, לא היו רשאיות חברות הביטוח לנכותן.
לעומת זאת, חברות הביטוח טענו כי הפוליסה שותקת בנוגע לתשלום זה ולכן יש לראות בכך חסר בחוזה אשר יש להשלימו בהתאם לנוהג ולדין הדיספוזיטיבי – הוראות חוק הנאמנות.
בית המשפט קבע כי אכן דרך המלך להסדרת מערכת היחסים בין חברת ביטוח ובין החוסך היא באמצעות הפוליסה המהווה חוזה בין הצדדים ומגדירה ותוחמת את זכויות וחובות הצדדים לחוזה, אך כאשר נוצר מצב בו החוזה שותק בעניין מסוים – הרי שיש להשלימו באמצעות הנוהג הקיים והוראות החוק הרלוונטיות. לענייננו, כאשר חברות הביטוח פועלות ביחס לנכסי הקופה הרי הן כנאמנות של הנהנים-המבוטחים ולכן עלינו לפנות להוראות חוק הנאמנות.
סעיף 8(א) לחוק הנאמנות דן בזכות לשכר ראוי של הנאמן, סעיף 8(ב) דן בזכות להחזר הוצאות. החוק קובע כי נאמן זכאי לשיפוי על הוצאות שהוציא ועל התחייבויות שהתחייב ובלבד שהוצאות והתחייבויות אלו יהיו סבירות.
בהתבסס על הוראות החוק הללו, ובפרט הוראת סעיף 8(ב) לחוק, קבע בית המשפט העליון כי זכותן של חברות הביטוח לקבל החזר על הוצאות בגין התשלומים ששילמו לצדדים שלישיים בעבור השקעות של נכסי הקופה שבוצעו כדין וכי מדובר בהוצאות סבירות שהוציאו חברות הביטוח לצורך ניהול והשקעות כספי הנהנים-המבוטחים.
משכך, קיבל ביהמ"ש העליון את ערעור חברות הביטוח וביטל את אישור התובענה כייצוגית. מדובר בתובענה ייצוגית ששוויה המצרפי מאות מיליוני שקלים.
רע"א 6388-19 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' רון הופמן פורסם בנבו, 22.6.2023
נכתב ע"י עוה"ד מתן פריידין – המומחה בהגשת תובענות ייצוגיות כנגד חברות ביטוח
