במרכזה של תובענה ייצוגית בה דן ביהמ"ש המחוזי בת"א, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, עמדה השאלה האם לאור הוראות תקנות התקנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (להלן: "תקנות ההיתר") רשאית ועדה מקומית לתכנון ובניה לחלט סכומי פיקדון שהופקדו אצלה במועד הגשת בקשה לקבלת היתר בנייה במקרים בהם מבקש הבקשה חזר בו מהבקשה מכל סיבה שהיא בטרם ניתנה בה החלטה על ידי הנתבע?
בתקנה 19 לתקנות ההיתר נקבע כי "בעד מתן היתר ישולמו האגרות שנקבעו בתוספת השלישית", ובסעיף 1.00.13 לתוספת השלישית לתקנות ההיתר נקבע כדלקמן:
"1.00.13 (א) עם הגשת בקשה להיתר ישלם המבקש לוועדה המקומית 20% מסכום האגרה המשוערת המשתלמת בעד ההיתר (להלן – הפיקדון).
(ב) סירבה הוועדה המקומית לתת את ההיתר, תודיע למבקש בכתב על הסירוב וכי הפיקדון יוחזר לו בתוך 30 ימים.
(ג) קבעה הוועדה המקומית תנאי להיתר או הכניסה שינויים בבקשה לא ייחשב הדבר כסירוב ליתן היתר".
לשיטת הוועדה המקומית מכוח הוראות אלה בסמכותה לסרב להשיב את הפיקדון מקום בו מבקש ההיתר זנח את הבקשה בטרם ניתנה החלטתה.
מנגד, התובעת טענה כי בהעדר סמכות מפורשת אין הוועדה המקומית רשאית שלא להשיב את הפיקדון למבקש ההיתר.
ביהמ"ש (מפי כב' השופטת ברקאי) הכריע כי הצדק עם התובעת, זאת כעולה הן מלשון התקנות והן מתכליתן:
"לשון התקנות מלמדת באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי הפיקדון הינו חלק מהאגרה המשולמת בעד קבלת ההיתר, ואינו בבחינת אגרה עבור בדיקת מסמכי הבקשה להיתר, כפי שטענה הנתבעת. מסקנה זו עולה מלשון הוראות תקנה 19 לתקנות ההיתר הקובעת כאמור כי "בעד מתן היתר ישולמו האגרות שנקבעו בתוספת השלישית". דהיינו תשלום האגרות הוא בעד מתן ההיתר.
גם לשון סעיף 1.00.13(א) לתוספת השלישית לתקנות ההיתר הקובעת את חובת תשלום הפיקדון, מחזקת מסקנה זו נוכח לשונה, כי עם הגשת בקשה להיתר יש לשלם "20% מסכום האגרה המשוערת המשתלמת בעד ההיתר"
מסקנה המתחדדת נוכח הקבוע בסעיף 1.00.14(א) לתוספת השלישית לתקנות ההיתר, לפיה לאחר קבלת הודעה על אישור הבקשה להיתר על המבקש לשלם, בתוך שנה, "את האגרה בניכוי הפיקדון".
דהיינו, אגרת היתר הבנייה משולמת בגין קבלת היתר בנייה, והפיקדון המשולם, עם פתיחת תיק הבקשה, הינו בבחינת "מקדמה" או עירבון על חשבון אגרת ההיתר שעל המבקש לשלם בעת קבלת היתר הבניה…
בהינתן האמור ומאחר והאגרה משתלמת עבור מתן היתר הבניה ולא עבור בדיקת הבקשה, מתבקשת המסקנה, כי בכל מקום בו לא ניתן היתר בניה ונקבעו תנאים ודרישות שיש לקיים לצורך קבלת ההיתר ו/או זנח מבקש ההיתר את בקשתו, לא תחול חובת תשלום האגרה והמבקש זכאי לקבל החזר של הפיקדון שהפקיד".
עוד ציין ביהמ"ש כי לו הייתה נכונה עמדת הוועדה המקומית, לפיה הפיקדון משולם עבור בדיקת הבקשה, אזי, לכאורה בנסיבות בהן הוועדה מסרבת לתת את ההיתר לא זכאי המבקש להחזר הפיקדון – והלוא מסקנה זו סותרת את לשון תקנות ההיתר הקובעות, במפורש, כי במקרה של סירוב יש להחזיר את הפיקדון.
נוכח כך, נקבע כי על הוועדה המקומית לבצע השבה של כל סכומי הפקדונות ששולמו בגין בקשות להיתר שהטיפול בהן פסק וזאת החל משנתיים לפני הגשת התביעה (כלומר מחודש דצמבר 2017) ועד מועד פסק הדין (אוגוסט 2022).
ת"צ 60683-12-19 עמותת הצלחה לקידום חברה הוגנת נ' ועדה מקומית לתכנון חולון (נבו, 18.8.2022).
המאמר נכתב ע"י עו"ד מתן פריידין
