במאמרים הקודמים בסדרה זו סקרנו את שלבי הליך הליטיגציה האזרחית: שלב כתבי הטענות, של ההליכים המקדמיים ושלב התצהירים. במאמר זה נעסוק בשלב שהינו ללא ספק המרתק מכולם – הוא שלב החקירה הנגדית (או בשמו האחר: שלב שמיעת הראיות).
בניגוד לשלבים הקודמים של ההליך הנעשים בניחותא במשרד הממוזג והנעים, כאשר לעיתים אף ניתן במהלכם לתקן טעויות (למשל הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה במקרה הצורך, הגשת בקשות שונות אחרות כגון בקשות לגילוי מסמכים ולזימון עדים) שלב החקירה הנגדית מתנהל כולו ב"זירת הקרב" – אולם בית המשפט – זירה שבה יש לשאוף למינימום טעויות.
אם ניקח כאנלוגיה את העולם המלחמתי, הרי שהאמרה "קשה באימונים קל בקרב" הינה נכונה ומתאימה עד מאד לשלב ההוכחות. קשה לתאר הבדל ניכר יותר בין חקירה נגדית ראויה שהוכנה כיאות וכדבעי בעשרות שעות של "אימונים" לבין כזו שהוכנה בחטף וללא מחשבה מעמיקה. אם השווינו את הכנת החקירה ל"אימון", הרי שכמו בכל ענף ספורט, אין דבר כזה "מאומן מדי". תמיד אפשר ללטש עוד קצת את החקירה, לנסות אותה על קולגה בכדי לחשוב על מהלכה ועל התשובות האפשריות של העד, כך שנוכל לשפר ולטייב אותה עד שנגיע לרגע האמת.
מטבע הדברים, סגנון החקירה של כל עורך דין הינו שונה ותואם את אופיו. ישנם חוקרים שמטיחים בעד שאלות בסגנון נוקב וקולני. אחרים "הורגים אותו ברכות" מבלי שהוא שם לב לאיזה מלכודות הם מכניסים אותו.
במאמר זה לא נתיימר להקיף את כל כללי החקירה הנגדית, אך ניתן מספר דגשים ועקרונות יסוד, אשר יכולים לסייע לכל עו"ד באשר הוא – צעיר כוותיק. הפעם נדון בחמישה עקרונות יסוד של חקירה נגדית מוצלחת. חמישה נוספים ימתינו למאמר הבא.
כלל ראשון: חקירה קצרה וממוקדת – רוב עוה"ד חולים במחלת הלהגת המצויה. לכן, עו"ד שבית המשפט הקצה לו שעתיים לחקירת עד חזקה עליו שימצה אותן ואף ידרוש זמן נוסף. ואולם, חקירה נגדית טובה ויעילה צריכה להתמקד ב-3-4 נקודות מפתח בלבד. ככלל, אין טעם לחקור עד במשך זמן ארוך. הדבר גורם לאובדן קשב של בית המשפט ועלול לגרום לו לפספס את הנקודות המהותיות בהן הצלחנו לערער את גרסתו של העד.
כלל שני: לשאול אך ורק שאלות מנחות. חלק לא קטן מהצלחתה של החקירה הנגדית תלוי בקצב שלה. מתן הזדמנות לעד, קל וחומר עד מיומן ומנוסה, לקטוע את הרצף ולהתחיל לשאת נאומים עלול לשבש את החקירה כולה. לכן, על החוקר להימנע משאלות פתוחות כגון "למה עשית כך וכך?" או "מה קרה אח"כ?" שאלות שמזמינות תשובות ארוכות וימנעו מכם לשלוט בקצב החקירה.
כלל שלישי: שאלות קצרות מילים רגילות. עו"ד מתקשים לדבר באופן קצר. הם גם מתקשים לדבר בלשון בני אדם ומתעקשים על מילים בשפה גבוהה או מילים ארמיות כמו "דא עקא" "סיפא" וכיוצא בכך. העניין הוא שחקירה נגדית אינה מבחן בגרות בתלמוד ואף לא בספרות. שאלות ארוכות ומילים גבוהות אינן עוזרות לשמור על קצב החקירה ועלולות לגרום לפרוטוקול להיות בלתי קריא. כמו כן, שאלות כאלה עלולות להיות לא ברורות לעד ועשויות לדרוש חזרה עליהן שוב ושוב – על חשבון זמנה הקצר של החקירה. בקיצור – דברו קצר.
כלל רביעי: הימנעו משאלה שאינכם יודעים את התשובה אליה. הכלל הרביעי הינו אולי החשוב מכולם שכן כמעט אין חקירה נגדית שמצליחה לעמוד בפיתוי. אתם חוקרים את העד, אתם משיגים נקודות לא מעטות ומצליחים לסתור את גרסתו בלא מעט נקודות ואז אתם צוברים ביטחון ומנסים ללכת עוד מייל נוסף ולשאול את העד שאלה בנקודה קריטית, כזו שאתם לא יודעים מה הוא ישיב לה. אלא, שברובם המכריע של המקרים – כאן תגיע הנפילה ותבוא תשובה שתשיג אתכם לאחור כמה צעדים. מה בכל זאת ניתן לעשות? כיצד נקבל תשובה לשאלה חשובה שאנחנו לא יודעים מה הצד שכנגד ישיב לה? ובכן, לשם כך קיים הליך השאלון – שם גם אם נגלה תשובות לא נעימות יישאר לנו זמן להיערך אליהן ולהתמודד עמן.
כלל חמישי: להקשיב לעד. עמדנו על כך שעו"ד אוהבים מאד לדבר, מה שהם פחות אוהבים הוא… ובכן להקשיב (ואל תשאלו את אשתי מאיפה אני יודע את זה). עוד יותר קשה להקשיב לעד בחקירה נגדית, בוודאי כאשר הזמן קצר, השופט משועמם ודפי החקירה ארוכים ועמוסים בשאלות נוספות. אבל, לעדים יש תכונה מוזרה כזו שהם אומרים דברים חשובים. מה בכל זאת עושים? ראשית, מנסים להקשיב כמה שניתן. לעתים העד אומר דברים מפתיעים שמצריכים מצד חוקר מיומן לזנוח את החקירה המתוכננת ולעלות להתקפה הנוגעת לדברים שנאמרו. שנית, רצוי להצטייד לדיון ההוכחות בעו"ד נוסף "טייס משנה" פעיל – אשר במהלך החקירה מתמקד בתשובות של העד ומסייע לטייס הראשי עם עצות ורעיונות (אותם כדאי להעלות על כתב – כדי לא להסיח את דעתו של החוקר).
המאמר נכתב ע"י עו"ד מתן פריידין המתמחה בליטיגציה אזרחית מסחרית ותביעות ייצוגיות
