מאמר זה הינו השני מתוך סדרה בת ארבעה מאמרים שמטרתם לתת לכם – תובעים ונתבעים המצויים בהליכים משפטיים – טיפים מעשיים שיסייעו לכם בהבנת ההליך שאתם מצויים בפתחו או במהלכו.
במאמר הקודם ציינו, כי ליטיגציה (התדיינות) אזרחית יכולה להיות מורכבת ומאתגרת, ואולם, היערכות מתאימה והולמת יכולה לעשות את כל ההבדל בין הליך מוצלח לבין הליך כושל. במאמר זה נתמקד בשלב השני של ההליך המשפטי – שלב ההליכים המקדמיים – שלב מהותי שיכול להוות דוגמה טובה לטענה זו.
בטח יצא לכם לצפות בסדרה משפטית בטלוויזיה דוגמת "פרקליטי L.A", "האישה הטובה", "SUITS" ודומותיהן. באותן סדרות, מגיע במהרה דיון ההוכחות ובו עורך הדין הכריזמטי שולף משום מקום את המסמך הגורלי שמצליח באחת להכריע את גורלה של התביעה כולה באבחת חרב.
איני רוצה להשבית שמחות, אך במציאות האמיתית הדברים הינם שונים בתכלית ורחוקים מהמציאות הטלוויזיונית שנות אור.
ראשית, למרבה הצער, דיון ההוכחות לא יגיע בתוך דקות ואף גם לא בתוך שבועות אחדים, אלא לאחר תקופה ממושכת. בנוסף, בהליך משפטי אמיתי מסמכים אינם נשלפים כשפן מכובעו של קוסם – הן משום שמסמכים חשובים בתיק מושגים בעמל ויזע רב והן משום שההליך המשפטי בישראל אינו מתנהל באופן מפתיע כי אם "בקלפים גלויים". כלומר, ככלל, הצדדים נדרשים לגלות האחד לזולתו את המסמכים שברשותם, כאשר מסמך שלא גולה לצד שכנגד לא יוכל לשמש בהמשך הדרך כראיה במשפט.
(כמובן שלעקרון זה ישנם חריגים מסוימים. ישנם מצבים מיוחדים בהם בית המשפט יתיר לצד למשפט שלא לגלות ליריבו מסמכים שברשותו – וזאת כאשר ישנם טעמים כבדי משקל לחשוש כי גילוי הראיה בשלב מוקדם ימנע את גילוי האמת. במקרים שכאלה בית המשפט יאפשר הצגה מאוחרת של הראיה לאחר הצגת הגרסה של הצד שכנגד, על-מנת שזה לא יתאים בדיעבד את גרסתו לאותם מסמכים וראיות).
השלב הקריטי לגילוי המסמכים של הצד שכנגד הינו שלב ההליכים המקדמיים, המתקיים לאחר שהצדדים הגישו את כתבי הטענות מטעמם. לאחר שהצדדים הבהירו לבית המשפט מהן הסוגיות השנויות במחלוקת, הם מוסרים לצד שכנגד תצהיר גילוי מסמכים ובו הם מגלים מהם המסמכים הרלוונטיים לאותן מחלוקות שמצויים ברשותם ושעליהם הם מתכוונים להסתמך בהליך המשפטי.
ישנם לא מעט עורכי דין (ולמרבה הצער גם שופטים) שמזלזלים בשלב גילוי המסמכים ורואים בו מטרד והליך טכני שרק מעכב את בירור ההליך גופו. במשרדי עוה"ד הגדולים נהוג להטיל משימה מייגעת זו לכתפיהם של מתמחים, או לכל היותר עורכי דין צעירים. ברור שזלזול או קלות ראש בשלב ההליכים המקדמיים הינה טעות קשה ביותר. גם אם אתם נתקלים בשופט שמגלה סבלנות מועטה להליך זה, עליכם להתעקש לקבל מהצד שכנגד מסמכים שאתם יודעים או חושדים שמצויים ברשותו דוגמת הסכמים, תכתובות, דוחות כספיים, וכיוצא באלה. ללא מסמכים מהותיים אלה שפעמים רבות מצויים רק בידי הצד השני, יקשה עליכם להוכיח את טענותיכם.
לצד תצהיר גילוי המסמכים הכללי שכל צד מוסר לרעהו, בידכם לבקש מהצד השני למסור לכם מסמכים ספציפיים שלא נזכרו בתצהיר הכללי וכן שאלון – מסמך הכולל שאלות הנוגעות לסוגיות שעומדות במחלוקת.
גם בעניין זה אציין כי ישנם לא מעט עורכי דין שמוותרים על הזכות הקנויה לשלוח שאלונים, בין משום תמחור לא נכון של ההליך המשפטי, בין משום שהם סבורים כי את השאלות לצד השני מוטב לשאול רק במהלך שלב ההוכחות. כך או כך, מדובר בשגיאה מובהקת, שכן קיבוע הצד שכנגד על גרסה כבר בשלב מקדמי של ההליך הינו יקר מפז.
ברי, כי לצורך הכנת שאלון ראוי ומיטבי יש להכיר כבר בשלב המוקדם את ההליך לעומק ולחשוב חשיבה אסטרטגית של הנושאים שיעלו בשלב ההוכחות, דבר המצריך חשיבה מעמיקה על כל שאלה ושאלה והתרומה שעשויה להיות לה להליך.
יש להעיר כי תקנות סדרי הדין החדשות שינו את מרכז הכובד של ההליך כך שעיקר המאמץ מושקע כבר בשלבים המקדמיים. בין היתר, הן הוסיפו "דיון מקדמי" שנערך בין הצדדים עצמם מתוך ניסיון לצמצם את המחלוקות ביניהם; רשימת בקשות – המוגשת לפני הדיון הראשון בבית המשפט וכוללת את כל הבקשות המקדמיות שבעל הדין מעוניין להגיש; וכן רשימת עדים – המוגשת אף היא עוד בטרם הדיון הראשון. כלומר אף מחוקק המשנה כיוון לכך שההליכים המקדמיים תופסים מקום נרחב ומרכזי יותר מאשר אלה תפסו בעבר, ובלשונו של המקובל הצפתי ר' שלמה אלקבץ "סוף מעשה במחשבה תחילה".
מאמר זה נכתב ע"י עו"ד מתן פריידין – מומחה לליטיגציה מסחרית ותובענות ייצוגיות.
