מעשה בלקוח שקיבל מתנת מקרקעין יקרת ערך מאמו בת ה- 88, כשנה לפני פטירתה – בנין מגורים.
אני זוכר את הפגישה הראשונה. ישב מולי אדם, מבריק, שהתנהל משך מספר שנים מול אחיו ללא ליווי משפטי עד שהוגשה כנגדו תביעה.
בכתב התביעה, טענו כנגד הלקוח שלל טענות ובהן: כי מדובר במתנה שלא הושלמה שהינה בגדר התחייבות לתת מתנה בלבד; כי האם הייתה לא כשירה במועד נתינת המתנה, כי האם המנוחה הושפעה בהשפעה בלתי הוגנת על ידי הלקוח; כי המתנה ניתנה רק למראית עין ואפילו נטען שהאם המנוחה הוטעתה בדבר מהות המתנה – כוונתה הייתה לתת לבנה דירה אחת ולא את כל הבנין.
עוד ההינו אחיו של הנתבע לחשוף בכתב התביעה, משאים ומתנים בכתב שניהל הלקוח בהליך גישור בניסיון להגיע לפשרה וטענו כי מניהול המגעים יש ללמוד שגם הוא אינו מאמין כי המדובר במתנה אמיתית.
ניהול ההליך ארך כשבע שנים מורכבות ועמוסות ביותר.
תחילה, כצעד ראשון, פעלנו לגביית עדות מוקדמת, מעדה מרכזית, שבזמן ההוכחות כבר חלתה באלצהיימר.
לאחר מכן, פעלנו מול המומחה מטעם בית המשפט הנכבד, שקבע כי מצבה הקוגניטיבי של האם היה ללא רבב וכי זו הבינה כדבעי את משמעות המתנה.
לאחר מאבק עיקש, עלה בידנו לנקות מן ההליך את כל הטענות והראיות הנוגעות להליך הגישור שנוהל בין הצדדים, שאין לחשוף אותו במסגרת ההליך המשפטי.
בשלב ההוכחות, הכנו לכל העדים של הצד שכנגד חקירות נגדיות יסודיות, שתי וערב, שגילו וחשפו את הפעמים הרבות בהן שינו מן האמת, לשון נקיה, באורח שהביא את בית המשפט הנכבד לקבוע ממצאי מהימנות לא מחמיאים. בהקשר זה נטעים, את שידוע לכל ליטיגטור מנוסה, כי פסק דין בערכאה הדיונית הכולל ממצאי מהימנות, הינו מורכב יותר לתקיפה בערכאת הערעור, שאינה שומעת עדים.
בסייעתא דשמיא, זכה הלקוח זכיה מלאה ושלמה בהליך – כל הטענות נגדו נדחו במלואן, תוך פסיקת הוצאות בסך של 110,000 ₪ לחובת אחיו.
תמ"ש (ת"א) 38830-09-16, פורסם בנבו, פס"ד מיום 16.8.23
