סיפור ידוע מספר על לקוח שהתכונן עם עורך דינו לקראת החקירה הנגדית בבית המשפט. בשלב מסוים, הם הגיעו לנושא מורכב ונפיץ ביותר שעשוי להכריע את המשפט כולו. שאל הלקוח את עורך דינו מהי הגרסה שכדאי לו לומר בבית המשפט אם יישאל שאלה פלונית. השיב לו עורך הדין: ובכן, לפעמים, גם האמת היא אופציה…
במאמר זה נמשיך לסקור את השלב שלו חיכינו במשך כל הליך הליטיגציה – הליך שעשוי לקחת תקופה לא קצרה – שלב החקירה הנגדית. זהו רגע האמת שאין לו מקצה שיפורים. העד העומד על הדוכן ועורך הדין החוקר אותו יוצאים ל"קרב מוחות" ממנו ייצא רק מנצח אחד. לרוב, מי מבין שניהם שישלוט בחומר בצורה טובה יותר הוא אשר ייצא מהדיון כשידו על העליונה.
במאמר הקודם סקרנו חמש עצות לחקירה נגדית יעילה ומוצלחת. במאמר זה, נסקור חמש עצות נוספות, אשר יישומן יסייע לכם לצלוח את החקירה הנגדית בשלום.
כלל שישי: לא לריב עם העד – אמרנו שהחקירה הנגדית כמוה כקרב, אבל דווקא בקרב הזה כלל חשוב הוא שאסור להתעמת עם היריב. מותר להטיח שאלות בצורה נוקבת (אם זהו הסגנון שלכם. כפי שציינו במאמר הקודם, ישנם סגנונות חקירה שונים – בהתאמה לאופי של כל חוקר וחוקר), מותר לדרוש מהעד להשיב להן ולא לברוח, אך אסור שהצופה מן הצד, וחמור מכך – השופט – יחשוב שאנחנו רבים עם העד וזאת מכמה טעמים: ראשית, כשאנחנו רבים עם העד אנחנו מעמידים אותו בפוזיציה שוות כוחות אלינו, כאשר הבסיס של החקירה הוא שמירת יתרון ועליונות על הנחקר. שנית, חקירה טובה אמורה להציב בפני העד קשיים ומכשולים אובייקטיביים. במילים אחרות: תנו לעד להתעמת עם הסתירות והתמיהות בגרסתו, לא אתכם.
כלל שביעי: שמרו על "פני פוקר" – לתת עצות זה דבר נחמד, אבל לא כל חקירה נגדית מתנהלת על מי מנוחות. לעתים העד יכול להפתיע אותנו עם תשובה שלא צפינו מראש. הוא יכול פתאום לשלוף מסמך שלא הכרנו, להתייחס לנושא שלא היה על הפרק, ועוד. במקרה שכזה, הדרך הנכונה להתמודד עם אותה הפתעה אינה להעמיק ולחפור בה, אלא לבטל אותה באגביות ולנסות לחזור לתלם החקירה המתוכנן. שופט מקצועי אמנם הינו מנוסה יותר ממושבע, אבל גם הוא מתרשם מהבעות פנים ושפת גוף. אם העד הצליח להפתיע אתכם והדבר ניכר עליכם – זה עלול לחרב את החקירה כולה. חטפתם מהעד מכה? הפכו אותה למכה קלה בכנף והמשיכו במהירות ובאלגנטיות בנתיב הטיסה המתוכנן.
כלל שמיני: לא לשמור הכל לסיכומים. שאלנו את העד שאלה חשובה וקיבלנו תשובה מצוינת שעוזרת לגרסה שלנו. ישנם עורכי דין שיתעלמו מכך וישמרו את הנקודה הזו לשלב הסיכומים. לטעמי, זו טעות מהותית. לא אחת השופט עדיין אינו מכיר את התיק היטב, גם בשלב החקירה הנגדית והוא לא בהכרח הבין מה מטרת השאלה שלכם ומדוע התשובה של העד מהווה סתירה בוטה לגרסתו. בשלב החקירה הנגדית השופט מקבל את ההתרשמות העיקרית שלו מההליך ומהעדים שמופיעים בפניו. שופטים רבים גם רושמים לעצמם תרשומות על אמינות העדים ונקודות לקראת כתיבת פסק הדין. לכן, חשוב שכבר בשלב הזה תתנו לשופט "קריאת כיוון" ותסייעו לו ברמיזה להבין כאשר מתעוררות נקודות מהותיות. אל תשאירו את הדברים ליד המקרה והדימיון, אלא נסו לסייע לשופט לקבל את ההכרעה הנכונה כבר כעת.
כלל תשיעי: שאלה אחת יותר מדי. הכלל הזה הוא אולי הכלל הקשה ביותר לביצוע ובמו עיניי ראיתי שכמעט אין עו"ד, כולל הטובים והמנוסים ביותר, שלא נכשל בו. הסיטואציה היא שהחקירה הולכת לכם היטב, העד נופל לכל בור אפשרי. אתם מצליחים למצוא סתירות רבות בגרסתו של העד, השופטת עירנית מהרגלה ומהנהנת אליכם במבט רב רושם ואז… כשאתם תופסים ביטחון יתר אתם שואלים את אותה שאלה אסורה – היא השאלה האחת יותר מדי. הכוונה היא למקרה בו העד כבר נתן לכם את התשובה הטובה שאתם יכולים להעתיק לסיכומים, אולי אפילו ככזו שתופיע כציטוט בכותרת, אבל כמאמר הפתגם "האויב של הטוב הוא הטוב מאד" אתם רוצים תשובה עוד יותר טובה ואז באה התוספת שמקלקלת את ההישג שכבר השגתם. לכן, דווקא אם קיבלנו תשובה טובה מהעד, כדאי לעצור לשניה להביט אל דפי השאלות ולחשוב שמא זהו זמן טוב לסיים את החקירה.
כלל עשירי: סיימו עם פאנץ'. בסרט המופת הקלאסי "מבצע סבתא" נאמר המשפט הבא: "אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט אתה מגביר". המשפט הזה נכון להרבה תחומים בחיים, אבל הוא קולע מאד גם לחקירה נגדית. בכל חקירה אנחנו יודעים לרוב מראש מהם 3-4 השיאים שלה, הסתירות המהותיות בגרסת העד, המסמך שאליו נפנה אותו, הסעיף הבעייתי בתצהיר שלו. על-מנת להותיר רושם מחקירת העד רצוי מאד שהחקירה לא תסתיים בקול ענות חלושה – כגון דפדוף בדפי החקירה וחיפוש שאלות נוספות, כי אם בסיום מהדהד שייתן לשופט את התחושה הברורה שמדובר בעד שאסור לו להסתמך עליו.
המאמר נכתב ע"י עו"ד מתן פריידין המתמחה בליטיגציה אזרחית מסחרית ותביעות ייצוגיות
