בית המשפט העליון קבע כי העובדה שהוגשה תביעה אזרחית ו/או הליך אכיפה מנהלית בעניין מסוים אינה מעכבת בירור תובענה ייצוגית שהוגשה באותו נושא.
ראשית, מהי תובענה ייצוגית?
ההגדרה לתובענה ייצוגית קבועה בסעיף 2 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, "תובענה המנוהלת בשם קבוצת בני אדם, שלא ייפו את כוחו של התובע המייצג לכך, ואשר מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה".
כלומר, תביעה ייצוגית היא תביעה אשר מנהל אדם יחיד בשם קבוצה של נפגעים, כנגד אישיות משפטית, בעקבות הפסד כלכלי שגרמה אותה ישות לחברי הקבוצה.
להבדיל מתביעה רגילה, בתביעה ייצוגית ההפסד הכלכלי שנגרם לכל פרט מתוך הקבוצה הוא בדרך כלל בסכום נמוך, ואינו מצדיק הגשת תביעה פרטנית, אך הצטברות ההפסד היא משמעותית, כך שקבע המחוקק כי הפיצוי בגין תביעה ייצוגית יהיה סך הנזק שנגרם לכלל הנפגעים, כאשר התובע הייצוגי עצמו זכאי לקבל גמול פרטני מיוחד על מאמציו.
תובענה ייצוגית משמשת ככלי הרתעתי וחשוב בריסון הישות הנתבעת, אשר יודעת כי אף על פי שהנזק לו היא גרמה הוא קטן מאוד בכדי שיהיה תמריץ לנפגע בודד להגיש תביעה רגילה (שכן העלות עולה על התועלת), ישנו מנגנון סטטוטורי אשר מאפשר לנפגע אחד בלבד לתבוע פיצויים בגין כל הנזקים אשר נגרמו לכלל הנפגעים.
בעניין אבוט נ' טוויטו דובר בשתי חברות, האחת חברה המשווקת את מזון התינוקות "סימילאק" בישראל והשנייה חברה העוסקת בפרסום ברשתות החברתיות. שתי חברות אלה הפעילו, לכאורה, חשבונות פיקטיביים ברשת החברתית פייסבוק, וכן הפעילו מערך של משתמשי פייסבוק בתשלום, במטרה להפיץ מסרים פרסומיים הנוגעים למוצרי סימילאק ועדיפותם על פני מוצרים אחרים. משכך, חברה מתחרה הגישה כנגדם תביעה אזרחית לביהמ"ש המחוזי. בנוסף לכך, הממונה על רשות התחרות פתחה בהליך מנהלי הנוגע לאותן תלונות שהועלו בתביעה האזרחית כנגד שתי החברות.
במקביל, הוגשה לביהמ"ש בקשה לאישור תובנה כייצוגית הנוגעת לאותן תלונות נגד שתי החברות, בגין מספר עילות תביעה שונות, כגון – חוסר תום לב, הטעיה צרכנית, תרמית, הפרה חובה חקוקה, רשלנות וכן טענה של התעשרות שלא כדין על חשבון חברי הקבוצה המיוצגת.
לפיכך, החברה המשווקת את מזון התינוקות סימילאק בישראל, הגישה לביהמ"ש המחוזי בקשה לעיכוב הליכים בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, בשל התביעה האזרחית והבירור המנהלי אשר כבר מתרחשים במקביל ונסמכים על אותן עילות וטענות. בקשה זו נדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי והוגש ערעור לביהמ"ש העליון.
בערעור נטען, כי יש לעכב את התובענה הייצוגית מכיוון שככל שהתביעה האזרחית והליך הבירור המנהלי יידחו, התביעה הייצוגית תרוקן מתוכן או לכל הפחות הדבר יצמצם באופן משמעותי את בקשת האישור; עיכוב בקשת האישור ימנע דיון משולש באותה מסכת עובדות; יחסוך במשאבים שיפוטיים; יקל על המערערת ואף יכול למנוע הכרעות סותרות.
ביהמ"ש העליון סבר כי דינה של רשות הערעור להידחות בשל הנימוקים הבאים:
- המישור הדיוני – לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בסוגיות הנוגעות לאופן ניהול ההליך הייצוגי, זאת משום שבידיה הניסיון, המומחיות וההיכרות המעמיקה עם ההליך שלפניה. סמכות הערכאה הדיונית לעכב בירור של תובענה בשל קיומו של הליך תלוי ועומד שבו מתבררת שאלה מהותית דומה, היא בסמכות שבשיקול דעת. שיקול דעתה צריך לבוא לידי ביטוי בין היתר על ידי על ידי בחינת השיקולים הבאים: זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון במשאבים, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה ומאזן הנוחות.
- רשות ערעור – ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות בעניין סדרי דין המתקבלות במהלך ניהול ההליך העיקרי במקרים חריגים בלבד בהם ההחלטה מנוגדת לדין, או גורמת למי מהצדדים עיוות דין. לפיכך, מקום בו בעל דין חפץ לקבל רשות ערעור בעניין סדרי דין, לבד מלהוכיח את השיקולים שבאים בגדר סמכות שבשיקול דעת אשר קיים לערכאה הדיונית, יש להראות "דבר מה נוסף" אשר מראה שמדובר במקרה חריג וכי התוצאה העולה מהחלטת בית מהשפט קמא נוגד/ יעוות את הדין.
- יישום שיקולי ערעור בגין עיכוב ניהול תובענה ייצוגית – ביהמ"ש העליון סובר כי אמנם התביעה האזרחית ובקשת האישור מעוררות שאלות דומות, אולם אין מקום להתערב בהחלטת ביהמ"ש המחוזי. לא נמצא כי הדיון המקביל בין שתי הבקשות עלול להוביל בהכרח להכרעות עובדתיות סותרות, ועל אחת כמה וכמה שלא יגרום לחוסר יעילות דיונית. בנוסף, ביהמ"ש העליון קבע כי עילת ההטעיה הצרכנית היא ייחודית לבקשת האישור, ועל כן אין זה ראוי לעכב את בירורה במסגרת ההליך הייצוגי בשל סכסוך בין צדדים מסחריים. יתר על כן, ספק אם דחיית התביעה האזרחית כשלעצמה עשויה להוביל לאיונה של בקשת האישור. באותה מידה סבר ביהמ"ש העליון כי גם בנושא ההליך המנהלי לא נמצא כי נפל בהחלטת הדחייה פגם המצדיק התערבות. בזאת חידד והבהיר ביהמ"ש העליון שעצם קיומה של רגולציה בהליך מסוים, אינה שוללת אפשרות לנהל הליך ייצוגי, והליכי פיקוח שלטוניים לא נועדו לחסום אפשרות כזו (הנוגעת לאכיפה פרטית). בנוסף לכך, כי אין בתוצאות ההליך המנהלי כדי להשליך בהכרח על קיומה או היעדרה של עילת תביעה לחברי הקבוצה כנגד המבקשת, או להוביל למעשה בית דין.
רע"א 3051/22 אבוט מעבדות רפואיות בע"מ נ' מטי טוויטו, פורסם בנבו, 18.9.22.
המאמר נכתב ע"י ענבר רוטלמן ועו"ד מתן פריידין
