במאמרים הקודמים עמדנו על כך שליטיגציה אזרחית יכולה להיות מורכבת ומאתגרת, אבל היערכות מתאימה והולמת יכולה לעשות את כל ההבדל בין הליך מוצלח לבין הליך כושל. בין אם אתה תובע המבקש פיצויים או נתבע המתגונן מפני תביעה אזרחית, הבנה כיצד להתכונן לתיק ליטיגציה אזרחית יכולה להגדיל את סיכויי ההצלחה שלך במערכת המשפט.
במאמר זה נתמקד בשלב השלישי של הליך הליטיגציה האזרחית – שלב התצהירים.
לאחר השלמת ההליכים המקדמיים, מגיע שלב הגשת תצהירי העדות הראשית.
פקודת הראיות קובעת כי ישנן שתי דרכים לנהל את ההליך המשפטי:
האחת – במתן תצהיר בכתב שהמצהיר עליו הוזהר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא ייעשה כן.
הדרך האחרת – הינה באמצעות חקירה בעל פה.
לפי כללי הפרוצדורה שחלו בעבר – דרך המלך לניהול ההליך האזרחי הייתה באמצעות הגשת תצהירי עדות ראשית בכתב מטעם כל אחד מהצדדים, ולאחר מכן חקירה נגדית של המצהירים על ידי הצד שכנגד – המתבצעת בעל פה במסגרת שלב ההוכחות (אליו נייחד את המאמר הבא).
בתקנות סדר הדין האזרחי שנכנסו לתוקף החל משנת 2021 השתנתה המגמה וניתנה העדפה לניהול ההליך ללא תצהירים בכתב, כי אם באמצעות עדויות בעל פה בלבד (חקירה ראשית וחקירה נגדית).
תקנה 67(א) לתקנות החדשות קובעת כי:
"בית המשפט יחליט אם העדויות הראשיות יישמעו בעל פה או בכתב; בהחלטתו לגבי אופן שמיעת העדויות ישקול בית המשפט, בין השאר, את היקף הראיות בכתב ובעל פה, את מורכבותה של התביעה וטיב הסכסוך בין הצדדים תוך מתן עדיפות לשמיעת עדויות בעל פה, אם יש בכך כדי לסייע לגילוי האמת ולניהול יעיל של הדיון".
יחד עם זאת, מבחינה פרקטית יוער, כי בתי המשפט טרם הפנימו שינוי חקיקתי זה, בין מתוך הרגל ובין מתוך הקושי בניהול שלב ההוכחות כולו בעל-פה. כך, שעדיין ברוב המקרים, ההליך האזרחי מנוהל באופן של הגשת תצהירים בכתב.
כאשר עורכים את תצהיר העדות הראשית חשוב לזכור מספר דגשים:
ראשית, התצהיר חייב לכלול רק עובדות שהמצהיר יכול להעיד עליהן מתוך ידיעה אישית שלו. כלומר, התצהיר אינו במה להעלאת טענות משפטיות או טענות שבמומחיות (אשר להוכחתן יש לצרף חוות דעת מומחה), אלא אך ורק עובדות.
בנוסף, בניגוד לתצהיר התומך בכתב טענות (בו רשאי המצהיר להצהיר גם על עובדות שהינן "למיטב ידיעתו או אמונתו) תצהיר עדות ראשית חייב לכלול אך ורק עובדות שידועות לאותו מצהיר בידיעה אישית ולא עובדות שנלמדו מכלי שני או שלישי – אלה ייפסלו כ"עדות מפי השמועה" – כך שחבל מלכתחילה לכלול אותן בתצהיר.
אין כל מניעה כי התצהיר ינוסח על ידי עורך הדין – שמלאכתו בכך, אך חשוב שהמצהיר יכיר היטב את התצהיר ויהיה בקיא בנאמר בו. בסופו של יום הוא שיעמוד על דוכן העדים וייחקר עליו ולא עורך הדין. לכן, למשל, אם המצהיר שלכם הינו עולה חדש, אל תכללו בתצהיר מילים בשפה גבוהה שהוא אינו מבין. עורך הדין של הצד שכנגד עלול להשתמש בכך לרעתו במהלך החקירה הנגדית.
אם יש ברשותכם מצהיר שאתם לא בטוחים שיתייצב להעיד בבית המשפט, קחו בחשבון שהתצהיר שהוגש מטעמו לא ייחשב כראיה במשפט אם לימים הוא לא יתייצב לחקירה נגדית עליו.
שלב הגשת התצהירים הוא השלב שבו עליכם "לפרוע את השטר". בניגוד לשלב כתבי הטענות בו הסתפקתם בפירוט טענותיכם העובדתיות והמשפטיות, כעת יהא עליכם לצרף מסמכים המוכיחים ומאמתים את הטענות שנטענו על ידכם. נסו לצרף כמה שיותר ראיות התומכות בכתבי הטענות שהגשתם – מסמכים, תכתובות, דוחות כספיים, הקלטות וכיוצא באלה.
נסו שלא להאריך את התצהיר שלא לצורך. תצהיר ארוך ומורכב מדי, חושף את העד לחקירה נגדית מורכבת וארוכה. מנגד, ברור כי תצהיר קצר מדי, ודאי של עד מרכזי במשפט, יעורר תמיהות לרבות שאלות בדבר מידת מהימנותו של אותו עד.
המאמר נכתב ע"י עו"ד מתן פריידין המתמחה בליטיגציה אזרחית מסחרית ותביעות ייצוגיות
